אלסנדרו מחמוד (באיטלקית: Alessandro Mahmoud)המוכר בשם הבמה "מחמוד" (Mahmood), נולד ב-12 בספטמבר 1992 במילאנו לאם מסרדיניה ואב מצרי. הביוגרפיה המוזיקלית שלו היא מעין סיפור סינדרלה, הרי שהודות לגרסה האיטלקית של התוכנית "אקס פקטור" בה נחשף לראשונה בשנת 2012, הילד הדחוי הפך עם השנים לחלק מהמיינסטרים. הוא ידוע במיוחד בשל זכייתו בפסטיבל סן רמו (עליו מבוסס האירוויזיון) ה-69 שהתקיים בין התאריכים 05-09/02/2019 עם שירו "Soldi" (בתרגום לעברית: "כסף") לאחר שגבר על 23 מועמדים מצליחים בראשם הראפר אוּלטימו ולהקת הפופ-אופרה "איל וולו", הודות להצבעת השופטים (שבלעדיה היה מסיים במקום השלישי בלבד), מה שזיכה אותו אוטומטית בהשתתפות באירוויזיון בתל-אביב. ב"קורות חייו" המוזיקליים ניתן למצוא כתיבת שירים לאמנים אחרים (ביניהם הזמרת אֶלודי והזמרים מיקֶלֶה בראבי ומרקו מֶנגוני [בן זוגו הנוכחי]), השתתפות בכורה בסן רמו (בשנת 2016) תחת קטגוריית 'האמנים החדשים' עם השיר "Dimentica" (בתרגום לעברית: "נשכח"- המדבר על בדידות ותחושות נטישה), סינגלים נוספים ושיתופי פעולה. אמנם, אלבום הבכורה שלו "Gioventù Bruciata" (בתרגום לעברית: "נעורים מבוזבזים") הכולל בתוכו אחד-עשר שירים שהוא מעורב בכתיבתם ו/או הלחנתם, הוא הבולט ביותר מכל יצירותיו.
השיר הפותח את האלבום הוא "Soldi", שקיבל לאחרונה אלבום פלטינה. מבחינה מוזיקלית, מדובר בשיר R&B טיפוסי קלאסי עם מקצב פופ קליט ועכשווי שמאפשר למאזין ליהנות גם מקטעי הראפ וגם מהקול הייחודי של הזמר. השיר עוסק במערכת היחסים של מחמוד עם אביו המצרי שנטש אותו ואת אימו כאשר היה ילד (מדובר במוטיב חוזר בשיריו), מה שמשתקף גם בקליפ ומורכב כולו מביקורת נוקבת על הבגידה הפתאומית של האב שעזב ביום בהיר אחד רק בשביל כסף, מה ששינה את חיי השניים מן הקצה אל הקצה. עם זאת, המילים הבולטות ביותר בשיר הן דווקא בשפה הערבית, אותן מחמוד זכר מילדותו: "Waladi waladi habibi ta'aleena" (בתרגום לעברית: "בני, בני, אהובי, בוא הנה"). מדובר בשיר נהדר בעל פוטנציאל אדיר לזכות באירוויזיון או לפחות להגיע לטופ פייב, הרי אין ספק שאירופה תתאהב בו.
השיר השני באלבום הוא השיר הזוכה ב-"Sanremo Giovani" (בתרגום לעברית: "צעירי סן רמו"- פסטיבל מקדים לסן רמו בו שני זוכים מבטיחים את מקומם בתחרות הגדולה). השיר, הנקרא "Gioventù Bruciata" (כשם אלבום הבכורה של הזמר), מדבר גם הוא על מערכת היחסים של מחמוד עם האב וזיכרונות ממנו (למשל: השירים הערבים שהאב היה משמיע לו באוטו, פסל הספניקס שבמצרים, המדבר [המתייחס גם הוא למצרים], הסיפורים שהאב היה מקריא לו ומשחקי הנינטנדו והפוקימון בהם שיחקו יחד). כפי שמתבטא בשם השיר, מחמוד מתאר את ילדותו כמבוזבזת כאשר האב הנוטש שהתחתן ארבע פעמים נוספות לאחר מכן מילא בה תפקיד מזערי בלבד. החלק העוצמתי ביותר בשיר בא לידי ביטוי בפזמון כאשר מחמוד מציין שני ניגודים: פעולות ששכח כיצד לבצען (מפני שעבר זמן רב מאז ביצע אותן בפעם האחרונה), יחד עם זיכרון ההבטחה החזק שהאב יישאר לצידו.
השיר השלישי באלבום "Uramaki" (בתרגום לעברית: "סושי מאקי") עוסק בראש ובראשונה בתחושת הזרות של מחמוד בתור בן של מהגר. בהתאם, השיר פותח בכך שהוא מציין שאימו לא אהבה את העולם החדש והחברים החדשים שהוא התחבר אליהם (בצ'יינה טאון- מה שתואם לשם השיר) ואת "הצליל החדש שלו" (באיטלקית: "tuo nuovo sound"), שכנראה משמעו מקור השראה מוזיקלי. בהמשך, מתבטא הנושא השני של השיר שהוא השונות הנוספת של הזמר: נטייתו המינית. זו באה לידי ביטוי בפזמון, בשורה: "Non è colpa mia se sono fatto così" (בתרגום לעברית: "זו לא אשמתי שנוצרתי כך"). עם זאת, מחמוד מוצג כזהה לכל אדם שנכווה מאהבה (מבלי קשר לנטייה המינית) כאשר הוא מדבר על מערכת היחסים שסיים לפני כשנה. הסגנון המוזיקלי נותר אותו הדבר: ככה פשוט וקצבי, ככה מעולה.
השיר הרביעי באלבום נקרא "Il Nilo Nel Naviglio" (בתרגום לעברית: "הנילוס ברובע נאבילי" [הנמצא במילאנו]). בדומה לשיר הקודם, גם כאן ניתן לזהות פגיעות ממערכת יחסים קודמת. את התחושה הזו הוא מציין במשפט: "richiamare più, tanto non fa male più" (בתרגום לעברית: "אל תתקשר אליי יותר כי זה לא יכול לכאוב יותר [ממה שכבר כואב]"). בפזמון, מחמוד מציין שהוא מחפש את הנילוס ברובע נאבילי- המקום הפרטי שלהם, אבל אין לו יותר לאן ללכת מפני שהאהוב אינו איתו יותר (למרות שהוא הציע לו "scappiamo in Cina" [בתרגום לעברית: "בוא נברח לסין"- חיבור לשיר הקודם]) ומוסיף ש"הנילוס אינו עוד שם" (מאותה הסיבה). בנוסף, הוא מציין שחולצת הלקוסט של בן הזוג לשעבר היא הדבר היחיד שנשאר לו ממנו.
השיר החמישי באלבום הנקרא "Anni 90" (בתרגום לעברית: "שנות ה-90") הוא דואט עם הראפר פברי פיברה שעוסק בגעגועים לנוסטלגיה (לתקופת ילדותו של מחמוד). באותה הנשימה מוזכרת טינה טרנר (בפרט) והשאיפה להידמות לאמריקה בכלל (כשאר העולם). כפי שמחמוד טוען, שנות ה-90 הזיקו לנו (בני האדם) מפני שבעקבות השינויים שהביאו עמן (בדגש על הטכנולוגיה), נעשינו בודדים יותר, מה שמתבטא במיוחד בשורה: "Ora non abbiamo né amici né soggiorno" (בתרגום לעברית: "כעת אין לנו יותר חברים או מקומות לבלות בהם"). קטעי הראפ של פיברה תורמים לאותה התחושה כאשר הוא טוען ששנות ה-90 העלימו דברים רבים מן העולם, למשל: ראפרים, סדרות טלוויזיה, עבודות (שבדרך כלל רק זמניות כיום), קולנוע (בדומה למחמוד שציין: "Andare al cinema non ti va più bene"- בתרגום לעברית: "ללכת לקולנוע זה כבר לא טוב מספיק") ושחקניות צמרת (שכבר הזדקנו). עם זאת, המשפט החזק ביותר בא לידי ביטוי בסוף: "Il tempo passa per tutti, è un due di picche" (בתרגום לעברית: "הזמן עובר עבור כולם, אין מה לעשות בנידון").
השיר השישי באלבום נקרא "Asia occidente" (בתרגום לעברית: "אסיה-מערב"). מהבחינה המוזיקלית נשמעים אפקטים אסיאתיים, בהתאם לשם השיר. השיר עוסק בבני זוג השונים מאוד זה מזה, עד כדי כך שהאחד מהם (מחמוד) הוא מזרח והשני מערב וזו בעצם הסיבה לפרידתם. הוא מציין כאב רב מהפרידה ובדומה לשיר הקודם (אך בהקשר שונה), הוא אינו מצליח להסתגל להווה. אמנם, בפזמון ולאחר מכן מחמוד מציין שלחזור להיות יחד תהיה טעות בשל המחלוקות שלא ניתנות לגישור, אך גם רומז שהאהבה ביניהם לא נגמרה ולכן הוא "עומד לפני הסצנה העצובה ביותר של זיכרון שמעולם לא נמחק" (באיטלקית: "Stai davanti alla scena più triste di un ricordo mai passato"). בנוסף, לקראת סוף השיר הוא מוסיף: "עם הזמן אני ממשיך לשנות השקפות באופן מקיף וכולל, אבל אני חושב שטיפשי לבקש ממך להישאר" (באיטלקית: "E col tempo continua a cambiare opinione, panorami. Ma mi sembra stupido dirti rimani").
השיר השביעי באלבום הנקרא "Remo" (בתרגום לעברית: "שט"), מדבר על מערכת היחסים עם האב. בבית הראשון מחמוד מציין שהוא נתן הרבה עבור הקשר הזה ללא תמורה ושאהבת האב הייתה רק אשליה. הוא מוסיף: "non voglio più guardare indietro. nel tuo labirinto di vetro io ci sbattevo la faccia tra un abbraccio e una parolaccia" (בתרגום לעברית: "איני רוצה להביט עוד לאחור, [כי] במבוך הזכוכית שלך פצעתי את פניי בין חיבוק לקללה שלך"). בהמשך, הוא מציין משפט מוחץ, החוזר גם בהמשך: "ma le tua parole qui, fanno acqua da tutte le parti" (בתרגום לעברית: "ממילותייך כאן יוצאים מים מכל הצדדים"). מטאפורת המים הזו נמשכת גם בפזמון כאשר הזמר מציין שהוא שט בים כאשר אינו יודע לאן לחתור כדי להגיע ליבשה. בנוסף, הוא מציין שהוא אפילו מתפלל לאללה כדי לצאת מהמצב אליו נקלע (אך זו לא הפעם הראשונה בה בא לידי ביטוי העולם המוסלמי, הרי שגם בשיר "Soldi" הוזכר הרמאדן). בהמשך, מחמוד מציין שזרועותיו לא יכולות לשאת יותר את החתירה מפני שהאדם השני לא מקבל כל מה שהוא עושה (בדגש על נטייתו המינית). הוא מסיים את השיר באימרה שמאוחר מדי לתקן את הנעשה ושבשל העמדת הפנים של האב, הוא כבר הפסיק לחתור (כלומר, המשיך הלאה למרות כל הקושי).
השיר השמיני באלבום נקרא "Milano Good Vibes" (בתרגום לעברית: "מילאנו אווירה טובה"). מדובר בשיר קצבי ושמח- האופטימי ביותר באלבום, מעין שיר אהבה לעיר הולדתו של הזמר, שנותנת לו כוחות. הוא מציין שהחוף בה הוא התרופה שלו וכאשר הוא נמצא שם הוא מביט בהשתקפות עם מבט של סמוראי (כך שהוא מרגיש עוצמתי). לחיבור המיוחד עם עירו הוא מוסיף בסוף הפזמון:"Milano sei un bellissimo deserto, Dammi solo un po' di good vibes. Solo good vibes" (בתרגום לעברית: "מילאנו את מדבר מענג. רק תני לי כמה אווירות טובות, אווירות טובות בלבד"). בבית הבא הוא מוסיף שהחוף הזה הוא מעין עיר משלו ושהוא היחיד שחי שם, כך שהמקום המיוחד שלו נותן לו הרגשה שהוא היחיד בעולם, הופך אותו לאדם טוב יותר ומשליך ממנו את הרע (וכך גם לגבי כל בני האדם באופן כללי).
השיר התשיעי באלבום נקרא "Sabbie mobili" (בתרגום לעברית: "חול טובעני"). מדובר בשיר המתאר חוויות עם חבר (לפי הביטוי "fra" שמשמעו "אחי") לפני זמן כה רב עד כדי כך שהזמר כמעט שכח מקיומן. מחמוד מתאר את עצמו באותה התקופה כשיכור ועייף באופן תמידי. תמת השכרות באה לידי ביטוי במשפט: "Oggi la mia bocca Sa di ciò che non bevo, Come la Coca che ho lasciato lì- In quel bar a Napoli" (בתרגום לעברית: "היום הפה שלי יודע מה לא אשתה, כמו הקולה שעזבתי שם- בבר בנאפולי"). בנוסף, הוא מתייחס לחוסר של החבר בחייו וגעגועים אליו, מה שמתבטא בפזמון: "Più ti penso qui, Più cado in sabbie mobili" (בתרגום לעברית: "ככל שאני חושב עלייך, כך אני נופל יותר אל תןך החול הטובעני") ובבית השני: "Stare senza te è come stare al campetto senza palla" (בתרגום לעברית: "להיות בלעדיך זה כמו להיות במגרש בלי כדור").
השיר העשירי באלבום נקרא "Mai figlio unico" (בתרגום לעברית: "בן יחיד"). שיר זה מבטא את תחושות החריגות והבדידות של מחמוד, באופן קורע לב. הוא מציין שלמרות שהוא מדרום מילאנו, המראה החיצוני שלו משקף את היותו אפריקאי. בנוסף הוא מציין את המצב הכלכלי הקשה שחווה כילד במשפט: "Tornare a piedi a casa non è molto cool, ma Non per uno come me che veste vecchie Puma" (בתרגום לעברית: "לחזור הביתה זה לא ממש קול, לא עבור מישהו כמוני שלובש בגדי פומה ישנים"). הוא מוסיף שאמנם יש לו אח או אחות גדולים, אך הם רחוקים ממנו (נמצאים בחלקים אחרים של העולם) ואינו מכיר אותם ולמרות שיצר חברויות רבות בחיפוש אחר חיבה, ייתכן שיישכח. המסר של השיר מתחזק בחלק הראשון של הפזמון: "Scusami se non so dove andare, Non torno perché La stella polare mi porta in giro. Mia madre ha soltanto me, Ma non sarò mai figlio unico" (בתרגום לעברית: "אני מצטער, אין לי אף מקום ללכת אליו, אני לא חוזר הביתה כי כוכב הצפון לוקח אותי למקום בו אני צריך להיות. לאִמי יש רק אותי, אבל לעולם לא אהיה בן יחיד").
השיר האחרון באלבום הוא רמיקס של "Soldi", יחד עם ג'וּ פֶקֶנו. מדובר באותה הגברת בשינוי אדרת כאשר הבית השני אותו שר מחמוד הוחלף בקטע ראפ ברוח השיר (מנקודת מבטו) ומציין בעיקר דברים חומריים (כגון: מזומנים ורולס רויס). הילד מודה שהוא מתגעגע לאביו ולאלוהים (שנראה שגם נטש אותו). עם זאת, קטע הראפ מסתיים בהשלמה עם המצב: "Negli occhi ho luci fluo ma dentro sento frío, Ho preferito pagarti che dirti in faccia addio" (בתרגום לעברית: "[אמנם] עיני בורקות, אך בפנים אני מרגיש קור. אני מעדיף לומר לך את מה שאני מרגיש הישר בפנים: להתראות").
