חצי הגמר הראשון

תחרות האירוויזיון השנתית לה חיכו חובבי המוזיקה נחתה אמש (14.5.19) אצלנו בתל אביב. חצי הגמר הראשון כלל בתוכו 17 שירים כאשר רק 10 מהם העפילו לגמר.

הטקס נפתח בפתיח מרגש שלא הותיר אף עין יבשה ובנו הישראלים אף עורר תחושת גאווה. לאחר מכן, נטע ברזילי שהביאה את האירוויזיון לישראל יצאה מתוך פסל בדמות חתול וביצעה את השיר המנצח מהשנה שעברה "Toy" כאשר עיבוד אלקטרוני שדרג אותו. כהרגלה, נטע הגיעה בלוק הייחודי רק לה הכולל תלבושת מעוצבת יחד עם איפור ושיער צבעוניים ופסטיבליים. רקדניות הליווי שודרגו גם הן, כאשר מספרן עלה והכוריאוגרפיה הפכה מרשימה יותר. לקראת סוף השיר נטע התקרבה למכשיר הקסם המוזיקלי שלה- הלופר והראתה יכולות ווקאליות מרשימות. בסך הכל, הופעה נהדרת שמצדיקה את הבחירה שנעשתה לפני שנה בליסבון.

לאחר מכן, החלה התחרות. השיר שפתח את התחרות הוא "Replay" (בתרגום לעברית: "הילוך חוזר") של טאמטה- זמרת פופ מצליחה ממוצא גאורגי. טאמטה- הזמרת היוונייה (בדומה לנציגה הקפריסאית מהשנה שעברה אלני פוריירה שהייתה במרחק נגיעה מהניצחון), נבחרה לייצג דווקא את שכנתה קפריסין. דרך אגב, השירים גם די דומים. כיאה לכוכבת פופ, טאמטה הגיעה בלוק בובתי מושלם ומלבד שירה, הראתה גם יכולות ריקוד מרשימות. במשך השיר הצטרפו אל הזמרת ארבעה רקדני ליווי שהוסיפו לניגוד בין המינים ולמסר של השיר. אמנם השיר עצמו עוסק בנושא די בנאלי של מערכת יחסים רומנטית בין גבר לאישה (מה שבא לידי במשפט: "You need my love on replay"- בתרגום לעברית: "אתה צריך את לבי בהילוך חוזר"), אבל הודות לקצב הנהדר שלו והכריזמה של הזמרת הוא הפך ללהיט ולאחד מהשירים האהובים בתחרות השנה.

השיר השני הוא "Heaven" (בתרגום לעברית: "גן עדן") של הלהקה "די מול" ממונטנגרו. מדובר בהרכב רב משתתפים עם קולות טובים. עם זאת, השיר בסגנון הבלקני בינוני ולא בין הטובים בתחרות. כך נראה שמלבד ההרמוניה הקולית של השישה אין שום דבר מעבר, הרי שאפילו התלבושות והכוריאוגרפיה של הלהקה היו די פשוטות.

השיר השלישי הוא "Look Away" (בתרגום לעברית: "מעלימים עין") של הדיג'יי הנודע מהניינטיז דארוד (הזכור מהלהיט "Sandstorm") והזמר סבסטיאן ריימאן מפינלנד. בסך הכל מדובר בשיר טוב והופעה טובה של השניים הנותן תחושה של פסטיבל מוזיקת דאנס-אלקטרונית. עם זאת, הרקע היה מעט בעייתי מפני שהרקדנית שהופיעה במרכז הבמה גנבה את ההצגה כאשר שני האמנים הנהדרים מוקמו רחוק האחד מהשני ורחוק מהבמה.

השיר הרביעי הוא "Fire Of Love" (בתרגום לעברית: "אש האהבה") של להקת הבנות טוליה מפולין. התלבושת המסורתית האחידה שלבשו ארבעת חברות הלהקה גרמה לצופים לחזור בזמן לפולין הישנה, במיוחד כאשר הזמרות התעקשו לשיר גם בשפת האם שלהן ולא רק באנגלית. השיר עצמו לא טוב בלשון המעטה ויחד עם הצעקות במהלך השיר כולו (במקום שירה מקצועית), הוא הוצג כגרוטסקי.

השיר החמישי הוא "Sebi" (בתרגום לעברית: "לעצמי") של זאלה קריי וקשפר שנטל מסלובניה שמלבד הופעתם יחד הם גם זוג. מדובר בעוד שיר בשפה שלא נעימה לאוזן ואין בו שום דבר מיוחד. אמנם היה בו מעט קצב, אך הוא די בנאלי ואפילו משעמם. בנוסף, היכולות הווקאליות של הזמרת אינן מרשימות במיוחד ונדמה שהנציג השני שימש רק כקישוט (הרי ניכר שהוא לא ניגן בגיטרה שהוצמדה לגופו ובאורגן שמוקם לידו).

השיר השישי הוא "Friend Of A Friend" (בתרגום לעברית: "חברה של חבר") של הלהקה "לייק מלאווי" מצ'כיה. השיר אמנם פחות אירוויזיוני, קולו של הזמר הוא לא בין היפים שנשמעו וגם כאן ניתן למצוא מילים בנאליות, אך בסופו של דבר הוא נחמד בשל סגנון הפופ קליט שלו. בנוסף, ההופעה האנרגטית של הסולן, הצבעוניות (אם בביגוד חברי הלהקה ואם באורות), הרקע והעריכה המרשימה שמיקמה את חברי הלהקה בכל פעם במקום אחר על הפריים היוותה שואו של ממש, מה שגרם לשיר להתבלט.

השיר השביעי הוא "Az én apám" (בתרגום לעברית: "אבא שלי") של יוצי פאפאי מהונגריה. פאפאי, שניסה את מזלו באירוויזיון בפעם השנייה לאחר השתתפותו בתחרות בשנת 2017, חזר עם שיר באותו הסגנון. אמנם הוא שר בשפת האם שלו, אך קולו המדהים מחפה על כך וגורם למאזין להיסחף ולהתחבר אל השיר שעם ההשמעה נעשה קליט יותר ויותר, גם אם אינו מבין את הנאמר בו. כך, בצירוף התמונות של אבות שונים ברקע מועברת גם תחושת הרגש. יישר כוח.

השיר השמיני הוא "Like It" (בתרגום לעברית: "לאהוב את זה") של זנה מבלארוס. מצד אחד מדובר בשיר פופ קליט, אך מצד שני הוא לא הכי מוצלח בתחרות. מבחינה ווקאלית, קולה של הזמרת הצעירה בוסרי והיא זייפה לא מעט ומבחינת השואו, גם הכוריאוגרפיה הייתה מוגזמת ולא מקצועית במיוחד, הרי שרקדני הברייקדאנס שצורפו אל הזמרת היו אלה שגנבו את ההצגה. כך, צירוף כל האלמנטים יחד יצר תחושה של חזרה לא מוצלחת במיוחד לניינטיז.

השיר התשיעי הוא "Kruna" (בתרגום לעברית: "הכתר") של נוונה בוז'ביץ' מסרביה. השיר בוצע גם בשפת האם של הזמרת (שבדומה לשירים אחרים הקשה להתחבר אליו מסיבה זו) וגם באנגלית. בסך הכל מדובר בבלדה נחמדה, עם זאת היא די מדכאת ואין בה ייחודיות בהשוואה לשירים אחרים. בנוסף, אמנם קולה של הזמרת יפה, אך ניכר שהיא מזייפת בלייב. מצד שני, בהסתמך על זוכי אירוויזיון קודמים, ייתכן שהזמרת תפתיע בזכייה.

השיר העשירי הוא "Wake Up" (בתרגום לעברית: "מתעורר") של אליוט מבלגיה (וספציפית ממחוז פלנדריה). מדובר בבלדה מקסימה ואף קליטה- מעין שיר אהבה/אכזבה שכל אחד יכול להזדהות איתו, עם זאת אינו אירוויזיוני במיוחד. בנוסף, קולו של הזמר יפה ויחד עם שני נגני התופים שמוקמו משני צדיו והרקע המרשים, הוא נתן הופעה מכובדת. לסיכום, כדאי לבלגיה לשקול את מועמדות הזמר גם בעתיד.

השיר האחד-עשר הוא "Keep On Going" (בתרגום לעברית: "להמשיך") של אוטו נמזדזה מגאורגיה. השיר שבוצע בשפת האם של הזמר דרמטי מאוד ויחד עם קולו העבה והצרוד של הזמר (שמאפיין דווקא את איטליה), נראה שמדובר בשיר מלחמה או אפילו בשיר מתוך הפסקול של "משחקי הכס". בהמשך, גם חמשת זמרי הרקע (כולם גברים) מוסיפים לתחושה הזו. שיר לא אירוויזיוני בעליל ואפילו קצת משעמם.

השיר השניים-עשר הוא "Zero Gravity" (בתרגום לעברית: "בלי כבידה") של קייט מילר-היידקה מאוסטרליה. מדובר בשיר די בינוני ונראה שהזמרת בסטייל מלכת הקרח הפריזה עם האופרה (האופיינית גם היא לאיטליה), שלא מבוצעת כהלכה. בנוסף, התזוזות של הזמרת ושתי הרקדניות שלה מצד לצד על עמודי הברזל יוצרת תחושה של לא יותר מהצגת ילדים. אך בדומה לשירים אחרים, ייתכן שבכל זאת השיר הוקרץ מחומר אירוויזיוני.

השיר השלושה-עשר הוא "Hatrið mun sigra" (בתרגום לעברית: "השנאה תגבר") של הטארי. ללא ספק, מדובר בשיר הגרוע ביותר בתחרות. השיר די מלחיץ כאשר הוא נפתח בצעקות הסולן (ובהמשך מתווסף אליו קול נוראי של חבר להקה נוסף) ואין לו אפילו סגנון מוגדר. מדובר ב-"Wanna be" מטאל בשילוב עם תלבושות מביכות, פרצופים אפלים ושפה מזעזעת מצד הלהקה הפרובוקטיבית. נוסף על כך, מסר השיר מעודד אלימות ורק מסיבה זו הייתה חובה לפסול את השתתפותו בתחרות. 

השיר הארבעה-עשר הוא "Storm" (בתרגום לעברית: "סופה") של ויקטור קרונה מאסטוניה. הזמר השרמנטי הוכיח שהוא לא רק פנים יפות, אלא שהוא גם זמר מעולה שהגיע עם שיר מעולה. ליווי הגיטרה מתחילת השיר בסגנון הקאנטרי מצביע על מקצועיות (כך שכמעט ברור לכל מי שלא מכיר את האמן שהוא היה שותף בכתיבת והלחנת השיר) והמוזיקה האלקטרונית שמתווספת בהמשך הופכת את השיר לקליט. בנוסף, ההופעה הייתה יפה מאוד ועברה ללא זיופים למרות הסולמות הגבוהים שהשיר מצריך.

השיר החמישה-עשר הוא "Telemóveis" (בתרגום לעברית: "טלפון נייד") של קונאן אוזיריש מפורטוגל. בהשוואה ל-"Festival da Canção", אוזיריש ורקדנו שינו את הופעתם החיצונית הזהה כאשר לבשו חליפות ירוקות מעוצבות שיחד עם הרקע האדום-בורדו הרכיבו את דגל מדינתם. בנוסף, המסכה הזהובה אותה עטה אוזיריש על פניו הוחלפה במסכה שחורה מדומת זקן. מבחינת השואו, היכולת הווקאלית של הזמר נותרה אדירה ולא גרעה מהופעותיו בפסטיבל המקומי. גם העובדה שהריקודים של רקדן הליווי מותנו כדי לא למשוך את תשומת הלב מאוזיריש הוסיפה. לסיכום, מי שהתחבר אליו בפסטיבל המקומי נהנה מהופעתו ואילו מי שלא הבין את הקונפסט של דמותו, לא הצליח להבין מה הופך אותו לאמן כל כך מצוין.

השיר השישה-עשר הוא "Better Love" (בתרגום לעברית: "אהבה טובה יותר") של קתרין דוסקה מיוון. שכנתינו עשתה עבודה נפלאה, לא רק בשל השיר היפה והאופטימי שהגיעה איתו (למרות שאינו מאפיין את השמחה היוונית), אלא גם בשל קולה הגדול המרשים שהינו כה ייחודי ולא מתאמץ. גם התפאורה הייתה מרשימה מאוד. הופעה נהדרת.

והשיר השבעה-עשר והאחרון הוא "Say Na Na Na" (בתרגום לעברית: "תגידו נה נה נה") של סרהאט מסן מרינו. אמנם שיר הפופ די קצבי, אך אינו הטוב ביותר מסגנונו. יתרה מכך, הוא אף מזכיר את האייטיז במקום לחדש. בנוסף, נדמה שהזמר דקלם את מילות השיר ומשמיעת קולו הצרוד, לא ברור כיצד הפך לזמר. בקטע מסוים של השיר הזמר מהמוצא הטורקי הכניס ספירה מאחת עד שלוש בשפת האם שלו, דבר מיותר כשאתה מייצג מדינה אחרת. 

לסיום האירוע, דנה אינטרנשיונל הדיווה הלאומית שלנו ביצעה קאבר נהדר לשירו של ברונו מארס "Just the way you are" (בתרגום לעברית: "בדיוק כפי שאת/ה"). במהלך השיר, הייתה "מצלמת נשיקות" שתפסה בכל פעם זוגות אקראיים מהקהל. מלבד המילים העוצמתיות של השיר, דנה העבירה מסר מרגש במיוחד לעולם כאשר אמרה: "לאהבה אין גבולות, לאהבה אין דת, לאהבה אין גזע. אהבה היא אהבה. כולנו ראויים להיות אהובים".

לסיכום, המעפילות לגמר בסדר אקראי הן: יוון, בלארוס, סרביה, קפריסין, אסטוניה, צ'כיה, אוסטרליה, איסלנד, סן מרינו וסלובניה.